אני לא מפסיקה לפגש אותם
בקומונה של עידו של חוגי סיירות בטיול בנחל צפית שהצטרפנו אליו ללילה לפני חודש
בטיול תנועה של רון שאתמול נסעתי אליו כדי לעזר לו להרגע ובסוף עזרתי להרבה ילדים המדריכים אחרים וגם קצת לא, והתבוננתי על קומנרים למדריכים יוצאי אתיופיה מדימונה ובאר שבע ועל ההשתלמות שלהם בתנועה, ועל בני הנוער משדרות שהיו בטיול יחד עם בני נוער מאור הנר דימונה באר שבע ברור חיל רוחמה
מלשוחח עם הילדים המשתתפים ועם המדריכים ב החוגים לילדים סקרנים
מלדבר עם חברים של אורי
עם האחיינים שלי מרעננה כפר סבא וענתות
מלדבר עם חברים על חווית המלחמה והפינוי של הילדים שלהם בעוטף בצפון או לא בעוטף
מעומר המדריך והתמך הטכני הנצחי והמדהים והמוכשר והמהיר שלנו שהתפנה לפני חצי שנה לשבועיים מקיבוצו בצפון לטבריה ומכל מקום בארץ ובעולם מחזיק לי את העסק, כולל להקים בית ספר חירומי בשעתיים במוצש לקראת התקיפה האיראנית
אני לומדת שהם
התבגרו מהר
אחראים
עצמאיים
יודעים מה הם רוצים
יודעים מה הם לא רוצים- לא פחות חשוב
קנאים לזמן שלהם
פטריוטים
אכפת להם מהזולת
והם עושים לי דמעות בעיניים
דמעות של שמחה
ועצב
כי זה בעיניי אחד מהדברים היחידים הטובים שיצא מה7.10
ועוד דבר אחד שהתמונה הזו הזכירה ליד רון כמו שאר הילדים היה בטלפון כל הערב והלילה בטיול
והיום בבקר אחרי שבקושי קם מהשקש בו קפא לצוות בלילה, הוא קרא לי והראה ליד
טיפה של טל על ניצן של שקדיה או שיזף
מרגש או לא?
איך הם נשארים סקרנים למרות הכל
