מהשבוע השני או השלישי שהקורונה התחילה, הבנתי שמשהו קורה פה. בהתחלה פשוט קראתי המון הודעות בפייסבוק ובווטס אפ שמדברות על מה קורה מבחינת החינוך, נכנסתי בטירוף לוובינרים והרצאות ומפגשים בזום, הייתי חלק מהמנחים של "מדוע" לכמה שבועות, ואז התחלתי ל"הרגע" ופשוט לעשות.
התחלתי ללמד ילדים ממרכז המצטיינים בשדרות שאני מרכזת- יזמות- כולה בכיתה ג', והצליחו לארגן לבד יומולדת בזום למעין המדהים.
תוך שבוע, הקמתי יחד עם Noa Dagan את ה"קבינטה" קבוצת נוער יוזם משער הנגב שארגנו כמה ערכות הפגה ועשו קצת שמח, לקשישים ולמשפחות ולנוער בשער הנגב במהלך פסח ויום העצמאות.
חשוב לציין שהם לא הכירו לפני, הילדים בשתי הקבוצות הללו, ופשוט הרוח שהכנסנו בהם ביחד עם קצת עזרה "בקטנה" , באמת "בקטנה", גרמה להם לכל העשייה הזו.
ואז ראיתי את הפוסט של מירית סגל, והקמתי את החוגים לילדים סקרנים שבמשך 3 וחצי חודשים צמחו מ5 ילדים שהיו בחודש הראשון, ולמדו איתי ועם הילי אגין, לכמעט 200 שאיתנו היום.
ולמה אני מספרת את כל זה?
כי כבר שנים אני מסתובבת עם תחושת בטן חזקה, שלילדים ולהורים יש כוח עצום לשנות, הם "רק" צריכים להאמין בו, וזה מה שאני רואה כמעט בכל יום שעובר.
רואה ילדים שרוצים לעשות שינוי במערכת כולה, רואה הורים שמחפשים טוב לילדים שלהם כי מתחילים לקחת אחריות, רואה יזמים חינוכיים שמבינים שזה הזמן לפרוץ גבולות.
ומה אתם רואים פה בתמונה- אתמול נסעתי באחד הרחובות הראשיים של שדרות וראיתי את המחזה שאני כמעט הכי אוהבת לראות- ילדים עומדים באמצע הרחוב ליד כניסה למגרש משחקים, בשעה 16:00, ומוכרים צעצועים שהם כבר לא צריכים.
מה עשיתי?
עצרתי בחריקת בלמים….(סתם), יצאתי מהאוטו וקניתי לרונצ'וק דוקים ב5 שקלים(נראה לי שבמקס סטוק זה יותר זול, אבל זה לא משנה… העיקר, היזמות והיצירתיות של הילדים)…
ואני מספרת את כל זה- כי בתוך תוכי אני יודעת שאצלנו בישראל, לא יקרה מה שקרה בפינלנד- השינוי יבוא רק מלמטה, והלמידה מרחוק, היא כלי מטורף לגמרי שעוזר לתשתית הזו של ה"למטה" לצמוח פי 100 ביום.
אתם עוד תראו
בעוד שנה תלכו ברחוב בשדרות ותראו עשרות ילדים עם דוכנים שונים ומשונים והמורים וההורים מסתובבים ביניהם ולומדים מהם איך לנהל את עולם החינוך ואת העולם בכלל!
יחי הילדים שלנו ויחי השיבוש שקרה למערכת בחצי השנה האחרונה!
שנה טובה שתהיה !
ובהמשך יהיה פוסט גם על הורים, אז יש למה לחכות…..