?לחנך לעצמאות כן או לא- או במה אתם אוהבים שמפנקים אתכם

לחנך לעצמאות כן או לא-

או במה אתם אוהבים שמפנקים אתכם?

מה הוא יאכל בארוחת ערב (זה אף פעם כמעט לא מה שבישלתי)…..

מה הוא יעשה באותו היום אחה"צ…..

ללכת עם 2 נעליים לא מאותו הסוג לבית הספר (בתמונה למטה)

באיזה צד של הילקוט יהיה המקום של מסכות הקורונה…..

האם הוא ישחק בטלפון לפני או אחרי המקלחת….

האם הוא ילך לטיפול…..

והכי קשה שהוא רוצה להחליט לבד:

באיזה שעה הוא יחזור מחברים…..

האם הוא ילך אליהם או יהיה אצלנו(תמיד הבחירה זה בסוף אצלנו)….

כל יום לפחות 5-10 התמודדיות כאלו

זה כמובן הרבה יותר מאתגר (ואולי לא….) להתמודד עם כל זה כחד הורית….

בשלושה חודשים הראשונים מאז שיקי בעלי נפטר לקחתי את השיחות הללו איתו כ"סיוט" ו"אתגר" ובימים האחרונים נפל לי האסימון- אפשר ממש להנות מזה,

ולנסות לקחת את זה לשיחות משמעותיות איתו-כי הוא כבר ממש מבין עניין:

למה זה חשוב לו?

איך הוא מרגיש אם מה שהוא רוצה לא יקרה?

וגם שאלות לעצמי-כמו:

למה זה כל כך חשוב לי שהוא יעשה מה שאני קובעת או מה שבנורמה?

מה יקרה אם אוותר?

מה יקרה אם לא אוותר?

כמה זמן להתעקש?

איך מסבירים?

מה שהכי מצחיק אותי בסוף זה הבקרים:

רון מתלבש לבד, כיאה לבן 7, אבל את הגרביים אני צריכה לגרוב לו(למרות שהוא טוען שאני מכאיבה לו לפעמים כשאני גורבת), ואת הנעליים הוא לרוב נועל לבד, אבל לפעמים גם על זה מתעקש…..

כמו שאמרתי-

עד לפני חודשיים היייתי בהתנגדות לבקשה שלו שאגרוב לו את הגרביים, אבל בחודש האחרון אני מנסה לזרום עם זה, תוך כדי העלאת שאלות לו ולעצמי…….

כי בסוף- כל אחד מאיתנו רוצה שיטפלו בו ויפנקו אותו, לא משנה אם הוא בן 7 או בן 47 , אם היא או הוא רווקה או נשואה או גרושה או אלמנה

ולא משנה אם הפינוק הוא:

לגרוב לו גרביים

לבשל לו את האוכל שהוא אוהב כשהוא חולה או כשהוא בריא או כשהוא חוזר הביתה מהפנימיה או מהצבא….

להביא לו את המים לחדר

להעיר אותו בבוקר במקום להתעורר משעון מעורר

ואתם מוזמנים לחשוב עם עצמיכם אם אתם-אבא ואמא- לא מעדיפים לפעמים גם לא להיות עצמאים….. ושיפנקו אתכם….. או אתכן…..ובמה……

עכשיו עוד לא עצמאות אבל עוד מעט חג עצמאות שמח

נעה