אז פה אני אספר קצת על איך נראה הבית ספר והמסגרת החינוכית של אורי שלי שהוא בן 16.5 כיתה י"א, מאז שנהיינו מפונים ואיך הוא עכשיו כשחזרנו. ומה אני מסיקה מזה.
שבועיים אחרי שהתפנינו למלון לייקהאוס בטבריה בית ספר בית ירח של מועצה אזורית עמק הירדן קלט את מפוני אור הנר. הם למדו שם במשך כחודש ולפי מה שהבנתי זה היה בעיקר מסגרת חברתית ויוצרת שגרה בלי הרבה מטרות לימודיות. אורי הלך כשהתחשק לו, שזה היה יותר ממה שהתחשק לרב הנערים והנערות בשכבה שלו, וגם אני חייבת לציין שהיה לי חשוב שיילך ולכן גם הצקתי לו ולא ויתרתי לו כל בוקר.
במקביל מגמת ההנדסת תכנה בבית הספר המקור שלו, שער הנגב, תכנית ניצנים של הצבא ופרויקט תב"ל של הננו לווינים החלו לפעול בזום ובאמצעות סיורים מרוכזים, כך שהיו לו בעצם עוד 2-3 מסגרות קבועות.
הנעורים שהם המסגרת החברתית הבלתי פורמלית של הקיבוץ החלו להבנות במלון, על ידי המדריכים שלהם מאור הנר, וניסו לגרום להם להפגש לקשקש, ללכת לקנות גלידה, ללכת לשחות בכנרת ועוד- כדי לא לאבד אותם.
הילד שלי- שלא היה רשום לנעורים, ולא טיפוס מאד חברתי התגלה ככזה פתאום, וגיליתי שהוא כנראה כן אוהב להיות עם החברים כשלא מעמיסים יותר מדי ויוצרים אינטראקציה פשוטה ולא מעמיסה, שלוקחת בחשבון את מה שעבר על הילדים מה7.10 ואילך.
כשעברנו לירושלים אחרי חודש וחצי , נעשה מיפוי של איזה בית ספר יתאים לקלוט את כ70 בני הנוער של החטיבה והתיכון של אור הנר. ליד"ה תיכון ליד האוניברסיטה נבחר והם עשו נהדרת עבור אורי שלי. ביחד עם אנשי המקצוע מהמועצה מבית הספר והמקיבוץ בנו מעטפת חברתית לימודית ורגשית עבור כל שכבת גיל, ושמרו על קשר ותיאום צרכים מתמשך עם הילדים ועם ההורים.
אחרי חודש במלון אורי עבר לגור אצל סבא שלו שחי בירושלים, כך שהתחיל להתנהל לבדו במרחב של הגעה לבית הספר ולפעילויות החברתיות שארגנו להם אחה"צ במסגרת הנעורים של הקיבוץ.
תיכון ליד"ה הוא תיכון ברמה גבוהה מאד לימודית, ואורי ממה שהבנתי ממנו מאד נהנה מהלימודים שם, מזה שלא חייבו אותם להגיע בגלל שהבינו שהם לא תלמידים "רגילים" , ובמקביל הוא גם למד בזום במגמות המקוריות שלו בבית הספר פיזיקה הנדסת תכנה ובתכניות הבלתי פורמליות שציינתי קודם בה הוא משתתף.
במקביל נעשה תהליך מדהים, וגויסו אנשי מקצוע מדהימים, שבנו תכנית מותאמת אישית לכל ילד וגם לכל קבוצת גיל במישור החברתי. גם שאלו את הילדים מה מעניין אותם, גם עשו הרבה ניסויים למה הם מגיעים ולמה לא מגיעים, ולא התרגשו מזה שהם לא מגיעים, היה הרבה שיח איתם, עם קיבוצים אחרים ועם בית הספר כדי להתאים את הפעילויות לצרכיהם. גם פה אורי הפתיע אותי והמשיך להגיע לפחות פעמיים בשבוע למסגרת החברתית של הנעורים ו3-4 פעמים בשבוע לבית ספר ליד"ה.
האמת- כשחזרנו רון ואני הביתה לפני שבועיים ויום בדיוק- אמרתי לאורי שאני משאירה לו את ההחלטה האם להשאר אצל סבא שלו ולהמשיך ללכת לליד"ה או לחזור הביתה וללכת למסגרות הזמניות שהוקמו לתלמידי התיכון בקיבוץ ברור חיל ובקיבוץ רוחמה.
הייתי בטוחה שהוא יישאר עוד זמן רב בליד"ה. אבל גם פה הוא הפתיע. שבוע אחרי שאני חזרתי הוא הודיע לי שהוא חוזר גם.
ביום ראשון, 3 ימים אחרי שחזר הביתה, כבר התייצב בבית הספר בברור חיל.
ואיך הוא החליט שהוא מגיע לשם כי אין הסעה?
באופנים
שולחים לנו ההורים מערכת שעות כל יום, אבל היא משתנה, ואני האמת ממש לא טורחת להסתכל- כי הבנתי שהילד שלי יודע מה הוא צריך והוא מתאים את בית הספר לצרכיו.
הוא מתיחס לבית הספר כאוניברסיטה- כמו שבאוניברסיטה אתה בוחר לאיזה קורסים להרשם, לאיזה קורסים להגיע ומה להשלים מסיכומים, ואתה יודע באיזה ימים אפשר להבריז- וכן- גם לאוניברסיטה מגיעים באופנים- זה מה שקורה גם עכשיו-
(האמת כשאני חושבת על זה- בדיעבד הסתבר שבשנה שעברה, בגלל שהלגיע בזמן למקומות זה לא משהו שהוא קיבל בירושה ממני, הוא רצה להיות אדון לעצמו כבר מזמן, ובימים שהוא פספס את ההסעה , ניסה להגיע לצומת כדי לתפוס אוטובוס לבית הספר, וגילה שאין לו איפה להשאיר אותם, אז הדגדוג לסוע באופנים הוא לא רק תוצר של התקופה)
ואני שואלת – למה זה לא אפשרי בכל בתי הספר בארץ ? למה רק פה? למה רק אחרי שהנורא מכל קרה?
אבל הנפלא מכל קרה במוצאי שבת- פתאום אני מקבלת בקבוצת הווצאפ של החינוך החברתי הודעה- משבוע הקרוב לומדים 4 ימים בשבוע וביום חמישי- יום עבודה בקיבוץ.
10 שנים של "לדבר על" חינוך מבוסס מקום", יזמות, התנדבות, חיבור לחינוך החברתי, חיבור לחקלאות לרוח ההתישבות- ויומיים אחרי שמבינים שבני הנוער רובם החליטו לחזור לאור הנר, מתחילים בפרויקט שפעם היו לוקחים פרויקטור ומשלמים לו על משרה מלאה ועושים ועדה ומחכים שנה לאישורים ממשרד החינוך כדי להתחיל אותו.
אז שלא שלא ידעתי:
אבל שינויים מתחילים מלמטה
משברים ואתגרים מביאים להזדמנויות- גם בחינוך
וכנראה שבהרבה תחומים- דברים שדברנו עליהם סחור סחור במשך שנים פתאום יתחילו.
בכל תחומי החיים.
בתמונה- אופנים אחרים מסיפור אחר- אבל מגניבים- נכון?
