יותם פיין

שלום, אני יותם, כשרק התחלתי לשחק שחמט, שיחקתי שחמט בחוג במתנ"ס.
באמצע המשחק, בדיוק כשתכננתי מהלך חשוב, היריב שלי קם וביקש מהמורה רשות להקיף את השולחן ולהביט בלוח מנקודת המבט שלי. נבהלתי. פחדתי שברגע שהוא יביט על הלוח מהצד שלי הוא יראה את כל התוכניות שזממתי. למזלי, המורה לא הרשה לו.
אבל היום ברור לי כמובן, שגם אם המורה היה מרשה ליריב שלי להקיף את השולחן, הוא לא היה מגלה דבר, משום שכל התוכניות היו רק אצלי בראש – וזה מה שיפה בשחמט. רוב רובו של המשחק בכלל לא מתרחש על הלוח, אלא בדמיונם של שני השחקנים. כל מהלך צופן בתוכו רבדים של עולמות שלמים, תוכניות ותרחישים. ומי שלא מכיר את המשחק עיוור להם, ורואה רק את החלק של המשחק שעל פני השטח. מי שיבחר ללמוד שחמט, ילמד גם לראות את המשחק כולו, במלוא תפארתו.