על איך נראית הצלחה מרחוק וממה היא מורכבת באמת?
אני מקבלת די הרבה שיחות מחברות בזמן האחרון שמתחילות ב: " אני מעריצה אותך" , " איך הקמת את העסק הזה בשנה הקשה הזו" ותמיד רוצות לשמוע אותי יותר מלספר מה קורה איתן.
רציתי לשתף קצת יותר ביום ממוצע אצלי שמורכב מהרבה הזדמנויות אבל גם מהרבה אתגרים:
8.00 בבוקר- שיחה עם מנהלות תאטרון okc בשנחאי. הקונסוליות הישראליות בצ'נגדו ובשנחאי מפעילה מיזם בשם "קיץ חדשנות ישראלית בסין בהפקת הקונסוליה הישראלית"- והציעו לי לחבר אליו.
זה נשמע מגניב לעשות סדנאות "היזם הצעיר" ל100 ילדים סיניים-אבל בסוף זה עבודה מעמיקה- לפגש את הקונסולית , לפגש את נציגות התאטרון להכרות, להציג להם את תכנית הסדנא, לענות על שאלות, לקבוע עוד מפגש שבו אעשה פיילוט על 5 ילדים וכן הלאה. וזה בלי שדיברתי על השיחות עם מיה פלג המדהימה מהקונסוליה בסצ'ואן שעוזרת לי לפרק לגורמים כל שלב בסדנא ולהבין איך הוא יעבד יותר טוב לילדים סינים, והדיוק של החווית משתמש של ילד סיני בן 9 כל כך חשוב זה עולם ומלואו.
ב10.00 לייב ראשון ever שפחדתי ממנו פחד מוות בהרבה היבטים:
טכניים, תוכניים, כמה קהל יהיה, מה יהיה אם לא יהיו להם שאלות-
כל זה יכול לשתק
ואז –
אני נכנסת ויש 3 צופים-
להמשיך, לא להמשיך, לשים את ההקלטה, לא לשים?
בסוף דברתי עם עצמי וכנראה עם עוד 3 צופים שלא ממש תיקשרו, ועכשיו יש הרצאה מוקלטת שלי איפשהוא בפייס, וקבלתי אפשרות לעשות את זה עוד פעם והפעם בזום- כדי שאפשר יהיה לשתף מצגות (כן זו בעיה בלייב בפייס- אתה מדבר בלי אפשרות להראות סרטונים או מצגות, וצריך להסתכל על מסך אחר או על דפים מודפסים כדי שאוכל לדעת מה להגיד.
ב12.00 שיחה עם מנהל הדיגיטל שלי- שוב פעם השאלה האולטימטיבית:
1. איך עושים שחוויית המשתמש באתר תהיה אידיאלית?
2. איך יוצרים סינכרון בין כתיבה אורגנית בפייסבוק, קהילה דיגטלית של ילדים והורים שקיימת בעיקר בווצאפ, רב מסר, מכירות מוסדיות ( מתנסים) איתם התחלנו לעבד,לקוחות ותיקים, לקוחות חדשים, חברות הייטק ועוד?
ומעל כל זה עומד נגיף אחד חמקמק שמצד אחד עזר לכל הדבר הזה לצמוח ומצד שני כל פעם שם אותנו בכיס הקטן עם היכולת לתכנן תכניות ולהגיע ליעדים
המלצות להתמודדות:
1. להתחיל את היום בפילטיס או בגלישה או בהליכה
2. ללכת לישון גג ב11:00 ולדאוג שהדלת של המתבגר תהיה סגורה כדי שלא אתעורר באמצע הלילה שומעת אותו משחק מיינקראפט ומתקשר בצעקות עם כל העולם
3. לשתות הרבה מים
4. לחכות לשיחה עם הצוות המדהים שלי שעוזר לי לפרק חלק מהקשיים ולהרגיש שאני לא לבד
5. לישון צהרים (אפילו חצי שעה זה מספיק, רק בשביל ההרגשה שנחת)
6. לדבר עם עצמאים אחרים ולגלות שהמצב אצלם דומה
7. לחכות לזמן אחר כדי להכין את ההרצאה לסינים, כשאני מרגישה פחות מוצפת מזה שהדרך אל ההרצאה המוצלחת מורכבת מעוד הרבה שלבים. ולנסות כמה שפחות להתלבט באמצע אם זה בכלל שווה את זה כל המאמץ….
והכי חשוב- סבלנות!